שלטון ה''רחמנא ליצלן''

''רַק כַמָה מִילִים''...  שלטון ה ''רחמנא ליצלן''

 

   את הבוקר של יום שלישי השבוע  פתחתי בידיעה מסעירה ואדומה, מעט מכאיבה, הכותרת הראשית בעיתון ''ידיעות אחרונות'' בישרה על הטיית הבחירות הגדולה ביותר מזה שנים, שמנוהלת ע''י ראש הממשלה. כותרתה התחתונה- אין תומכים לבנימין נתניהו. כולם, רובוטים, בוטים, או איך שתרצו לקרוא לזה. ואם זה היה נראה לכם שטויות, לא ולא! על פי הידיעה, חשבונות רבים ברשת בחברתית טוויטר וגם מפייסבוק- אינם מנוהלים ע''י בני אדם- אלא ע''י מכונות רובוטים שמפיצות מסרים שקריים במסכה של תומכי נתניהו.                              

 בהחלט זה לא נשמע טוב. הטיית בחירות אותנטית שמגיעה מנתניהו לא מבשרת טובות.  זהו שלא, גם הפעם נפלתי יחד עם עוד מליוני קוראים למכבשת הפייק.

 אותם שמות מזויפים שננקבו בתחקיר, כגון '' יצחק חדד'' קפטן גיורא'' ''רונית הביביסטית'' הם רובוטים- אבל רובוטים שקמו לתחייה, בזה אחר זה ה'בוטים'  ניסו לתת סוף לשקרים- התייצבו בעל כורחם בשמותם, בשפתם, ובגופם- והוכיחו שהם אנשים,  אנשים חיים. בעצם, הכל נסוב לתחושות החדשות של 2019, לתחושות האלו, שמנוהלות ע''י אירגוני התקשורת והשמאל, אימצתי שֵם, תחליטו אתם אם הוא מוצלח או לא, ''רחמנא ליצלן'' כך אני קורא להם.                      אסביר את הכוונה-  הפירוש של המילה ''רחמנא ליצלן'' הוא ה' יצילנו! המילה נאמרת לדוגמא במצב של שמועה רעה,        ''כלשאדם אין פרנסה רחמנא ליצלן, מוכן הוא לאחוז גם בשיבולת של קש''.   כשאתרגם את זה למצב הקיים-   כל דבר  בדיונים על פרשת הצוללות סיפרו לנו שנתניהו הרוויח מעסקה שעשה  16 מליון ש''ח. רחמנא ליצלן, כיצד נתניהו מעז להרוויח 16 מליון ש''ח ??? שחיתות. אין אפשרות אחרת, רק שחיתות.   בראיון עם קרן מרציאנו, שם נתניהו על השולחן צד נוסף-  לא שוחד. לא בגידה. לא מרמה וסיפורי בדים, בקיצור, לא רחמנא ליצלן, נתניהו הרוויח לכיסו הפרטי 16 מליון פשוט כי הוא יודע לעשות עסקאות, הוא יודע להרוויח כסף גם בלי עסקת שוחד! קשה לחשוב על זה?! האם נאמין דווקא למי שמביאים עלינו סיפורי שחיתות ורחמנא ליצלן או למי שיודע לקלוט הזדמנויות עסקיות  ולנצל אותם? מדוע כששומעים שביבי הרוויח כסף זועקים סרה בחרון אף?!  זו לא הדוגמא האחרונה-  בתיק 1000 סיפרו לנו כולם ש'רחמנא ליצלן' קיבל נתניהו מארנון מילצ'ן מתנות. וודאי, שחיתות, שוחד. בא נתניהו ושם על השולחן את הצד הפשוט ביותר- לא שוחד. לא מרמה. בסך הכל, חברים. פשוט= לנתניהו יש חברים והם נתנו לו מתנות.  

קבלת מתנות? אז ככה,  ל'רחמנא ליצלנים'- זו  שחיתות. לשכל הישר-  זה מתנות, לא יותר.  אבל כך בנוי השיח במדינה, כל אבן שקטה הופכת בין רגע לסערה בכוס מים.                                                                                                 כך קרה השבוע עם הבוטים, פורסם שכל 'תומכי נתניהו' הם פייק שקרים והטיית בחירות, אולי קחו את הצד הפשוט בסיפור ותגלו כי לפני  שהתקשורת קלטה בכלל מה זה טוויטר, נתניהו זיהה את הפונטציאל העצום שקיים ברשתות החברתיות והשקיע בתחום עד שהפך לאחד הדמויות האהודות ביותר ברשת. לא הטייה. לא שקרים ובלבולים, התמונה יכולה להיות פשוטה הרבה יותר.                                                                                                                   אבל המשחק ככה עובד- נתניהו מקבל אהדה ברשת= רחמנא ליצלן, שחיתות. שהרי אין צד אחר מלבד שחיתות.              נתניהו מרוויח מעסקה אישית= רחמנא ליצלן, שחיתות. שהרי אין צד אחר מלבד שחיתות.                                          נתניהו מקבל מתנות מחבר= רחמנא ליצלן, שחיתות. שהרי אין צד אחר מלבד שחיתות.  בתקשורת אין צדדים אחרים.

הבעייה הגדולה היא, שכולנו בסופו של יום נופלים למכונת הפייק הזו. כולנו שוחחנו על פרשיית הצוללות המזויפת, כולנו מאמינים שגנץ הוא לא שמאל, ושהרמטכ''לים המהוללים שווים את מה שלא שווה נתניהו, שיש פה דמוקרטיה ושלטון חוק, שיש פה שוויון בין ימין לשמאל, למרות שהכל שקר. פייק. אין שוויון, אין דמוקרטיה, לשמאל מתייחסים א' ולימין ב'.                                              

לרמטכ''לים מותר לקרוא לנתניהו בוגד שפל, להם מותר להסית ולשסות, ורק לימין אסור. יש פה בית משפט שמחולל הרס וחורבן במדינה היהודית היחידה, ואם מישהו מהימין יפצח עליו בטעות פה יהפוך הוא לגל עצמות. כך הכללים עובדים.                                                                                                                                                      ב9 באפריל לפניכם ניצבת הזדמנות פז, לשים אאוט לשלטון השקר והפייק, לרחמנא ליצלן, ולמכונות הבצע, ולתת פייט לשונאים האובססיבים נגד בנימין נתניהו.

ועוד שפל- בשעת כתיבת המאמר אני שומע כי בני גנץ סובר שהבאת גופתו של זכריה באומל ז'ל הגיעה בעיתוי הפוליטי שלפני הבחירות, כלומר, סובר גנץ כי כל שיקול בטחוני באשר יהיה, נובע מדחף פוליטי. בושה. כך לא מסתכלים על דברים, בשעת אחדות לאומית מרגשת, בעת שנסגר מעגל של כמעט 40 שנה, בא בני גנץ ומוריד את האירוע המרגש לפסים פוליטיים.                                                                                                                                         כמו כל הפעמים הקודמות, כמו הפעם שבו גנץ קימץ את כל שנותיו הצבאיות של נתניהו לליטוש אנגלית, כמו הפעם שבו אמרו ממפלגתו שהוא 'בוגד שפל שחפץ לרצוח את גנץ' - אלו הם קווי השיח המובלים מרמטכ''לי ישראל. כמה חבל.

אפוקליפסת 2019

לחשוב יכולתי כי דווקא מפלגת הגנרלים הנוצצת שנולדה לנו בהרכב של רמטכ''לים עתורי סמלים היא הפתרון למדינה המורכבת ביותר בעולם. 

כשהמרצחים האיראניים מצחצחים חרבות וכשארגון חיזבללה מדושן בטילים קטלניים המאיימים על כל פינה במדינה, הייתי סובר שהנה, הנה העת הגיעה- מפלגת גנרלים שופעי יכולות ביטחוניות שחרפו את נפשם על אדמת האויב, וודאי שיוכלו הם לשלוף ממגירותיהם תכניות אסטרטגיה שישמרו על מצבה ויחזקו את המדינה. למרות הכל, הסקת המסקנות- ברורה. 

רוב הגנרלים ומי שפיארו את הרקורד הציבורי שלהם בסימני צבא מלכותיים המעידים על יכולות גבוהות, על אומץ, קור רוח ועוז הם דווקא אלו שהנחיתו על החברה הישראלית את האסונות הקשים ביותר שייחרטו לחברה הישראלית כולה כפצעים שלא יגלידו. ומבלי לפגוע בזכויותיהם הציבוריות, הם כן היו חיילים מצוינים ורמי מעלה, כאלו שעברו את הליך המסננת הקשה בצבא שמתוכה יצאו הטובים ביותר כמועמדים לרמטכ''לות, אך כאשר המגפיים הצבאיות נכנסו לתחומים המדיניים- ביטחוניים, הם השחירו את המצב ובמקרים הקשים היה המצב בלתי הפיך.

יצחק רבין, מנהיג צבאי מטורף, כזה שהצעיד את חיילנו בגאון על אדמת הכותל הר הבית וחוצות ירושלים, ולתיאור חבריו ש ''בדמו זרם כדורי הרובה'' הוליך את ישראל להסכם מטורלל וחסר אחריות, לא ברור ממה הוא נבע, שנתן מאות טונות של נשק למחבלים, מסר שטחים עצומים לפלסטינים בצורה עיוורת, ידיו ההרסניות שלחצו בחום את ידו של עראפת גרמו להקמת מאורות וקיני טרור בכל פינה מסביב לערי ישראל- הסכמי אוסלו הביאו אותנו למצב 'אל חזור' קשה מתמיד ומרכב מאוד, אשר וודאי אמור להטריד אפילו את אחרוני מעריציו של רבין.

ולב מי לא יזכור    את פיצוצי האוטובוסים המלאים בנשים ובתינוקות שנשרפו בעודם חיים במרכז ירושליים המסעדות שהפכו למכת דמים ובתי ישראל שרעדו מאימת מבקשי הדם הערבים וזאת מתוך מהלכיו של הרמטכ''ל האסרטיבי, הנחוש האמיץ והנועז, אהוד ברק שבהחלטות מדיניות נוראיות בהסכמי קמפ דיוויד הכושלים- הפכו את רחובות ישראל לנהר דם. פיגועי שנות ה2000 שזכורים כתמונת אימה המזכירה סרט אפוקליפטי בדוי שוודאי אין לו ולמציאות דמיון, נורא לחשוב שמדינה שניצחה חמישה צבאות בששה ימים יכולה להזיק לעצמה בקנה מידה כזה. 

אריק שרון היה גדול בביטחון, לחם בגבורה מול האויב ובשדותיו, על ראשו הונחו זרי ניצחון רבים, גם על מבצעים שכיום אין לנו מידע עליהם- ביצע מהלך שקרע את העם, ושינה את השיח הפנים ישראלי- ההתנתקות. הכאב העמוק ביותר בחיי האומה המתחדשת, פוטש אנטי- דמוקרטי שהובל מלשכתו של גנרל מתמיד ואיש חרב מוביל, מהלך שאת פצעיו אנו מלקקים כבר כמעט 15 שנה בהתקפות קשות על הדרום ובחיזוק הטרור האיסלאמי- דעא''שי בעזה, ובקרוב- גם ביו''ש. 

רבים מבקרים בחריפות את בנימין נתניהו על כך שבמשך עשור הוא לא הציג שום תכנית מדינית שתביא סוף סוף קץ לסכסוך עם הפלסטיניים, אולי לביקורת יש טעם, אך מעדיף אני את המשך המצב הקיים מאשר עוד תכנית הרסנית סטייל אוסלו \התנתקות\ קמפ דיוויד, ילמדונו הזקנים שבחבורה כי כל הסכמי השלום שעומדים במשך עשרות שנים הם עם מדינות האויב הגדולות שנכנעו לאחר מכה קשה שקיבלו בששת הימים או בשאר המלחמות, וכל ההסכמים שלא קוימו ורק החמירו את המצב- נעשו על ידי מהלכים חסרי אחריות ובחוסר עוצמה ביטחונית ומדינית  נסו להבדיל בין הסכמי השלום עם ירדן ומצריים לבין אוסלו וההתנתקות, מה הביא שלום מיוחל

על מהלכיו של בנימין נתניהו יש התומכים ויש החולקים, מה שבטוח- אין נרצחים. ובכל זאת, אין אזרחי המדינה אמורים בפעם הרביעית להתנסות ולקבל בפרצוף מהלך מדיני שימנע את הנסיעה החופשית שלנו באוטובוסים בירושלים.  בכל המקרים שהובאו בנ''ל עדים אנו לגנרלים בכירים ומוערכים שהוליכו אותנו לזירות הרסניות שקיפחו את חייהם של נשים, ילדים ואלפי אזרחים. בעוד שבכל מהלך ומהלך- אוסלו של רבין, קמפ דיוויד של ברק, וההתנתקות של שרון מי שעמד מנגד הוא בנימין נתניהו- הוא זה שיצא לרחובות כדי לעצור את המהלכים ההרסניים הללו. כן, קשה לומר זאת, אך אזהרותיו של נתניהו אכן מומשו ואכן ישראל הפכה לנהר דם כפי שהזהיר.

ומה החריב כל פינה שקטה . נתניהו מנהל קרב עיקש, יש שיאמרו אף מסית, ובצדק- בפעם הראשונה ניצבת למולו מפלגה מטושטשת ומעומעמת ששום דבר לא ברור אצלה חוץ מסתירות אידיאולוגיות בין חבריה שעלולה גם היא, כמו כל הגנרלים להביא קץ לעתיד הבטוח שלנו במדינה. אותה מפלגה מתעטרת בסימני צבא ועוצמה ואכן הסיסמא 'אין ימין ושמאל' היא תקדים מאתגר למחנה הימין.                                                                                                                      צו השעה- מחל.

 

האמת על השחיתות

העיסוק המרגיז בשאלה על סיגרים ושמפניות או על סיקור אוהד בערוצי תקשורת, דורש העלאה לדיון בסוגיה זו.

כשם שלא הייתי מעוניין במדינה שיודעת להעביר על סדר יומה פרשיות שחיתות בנוגע לבנימין נתניהו כך לא הייתי מעוניין שפרשיות שחיתות חמורות ביותר, הקשורות לעסקאות במאות מיליונים, ששמם של עזר וויצמן, שמעון פרס ואהוד ברק נקשר שם, שיישכחו ויהוו נוסטלגיה בפרשות שחיתות שלא נעשו בהם כלום.

שלי יחימוביץ, כמגישת טלוויזיה הייתה מקבלת 90,000 ש''ח  בעסקאות מפוקפקות,                                     

בוז'י הרצוג, נחשד בפרשיית מעטפות כסף נפוחות בעבירת שוחד- הוא שתק, והתיק נגנז                          

אבי גבאי, כמנכ''ל בזק קיבל לכיסו לא פחות מ 52 מליון שקל(!) בעת שהתפטר מתפקידו,                      אהוד ברק גייס סכומים בהיקף של מיליונים למפלגתו, והחקירה נגנזה מ ''חוסר ראיות''                        

( כאשר הפרקליטות טענה כי זה מתנה ל''עברינות'')                                                                        

 יונית לוי מרוויחה כיום, 90,000 שקלים בחודש, 
יעקב אילון 114,000 שקל בחודש                                         
שמעון פרס הקים את האימפריה המשפחתית שלו ''מרכז פרס לשלום'' כאשר איש אינו יודע לשם מה קמה המכונה הזו שמגלגלת  עשרות מיליונים בשנה,                                                                      

כל אלה, אנשי שמאל,                                                                                                      

  הרגישות שמפנה המשטרה כלפי הוצאות הגינה של ראש הממשלה, הנרות של אשת נתניהו, הוצאות הכביסה, המאכלים, הגלידה , ושאר הדברים שנגעל אני מלהתעסק בהם, נדרשת גם לשאר תיקי שחיתות חמורים ביותר שאחד אינו חוקר אותם ומדבר עליהם.                                                

אין אני אומר שלחקור את בנימין נתניהו בחשד לשחיתות זה אבסורד, ההפך הוא הנכון, תחקרו את בנימין נתניהו, אולם, נמאס מלראות את ההבדלים הברורים בין חשדות נגד נתניהו                       

(שמדברים על סיקור אוהד ושמפניות) לבין חשדות חמורים בהרבה.                                                         

על מה אנו מדברים, על בקבוקי וויסקי, סיגרים וסיקור אוהד, האם בפרשות אלו דיברו על מעטפות כסף סטייל אולמרט- טלנסקי,  על עטי זהב? שהרי דברים כה זוטרים, יכולים להיות שחיתות, אך העיסוק האובססיבי במטבח של משפחת נתניהו, בשיחות אישיות שהיה לנתניהו עם אחרים, הופכים את החברה הישראלית לחפרנית, חצופה, כזו שמסתכלת ללא בושה בצלחתו של השכן.                                                                                                                

זהו נגיף מסוכן ששולט בכולנו בשנים האחרונות, אם רצון רשויות האכיפה היה לחקור את האמת, יכול זה היה להתבצע בצינעה ובשקט- עד להשלמת החקירה, מול הרצון לצדק ולטוהר המידות יש גם ממד אנושי האמור להיות חלק מתרכיביה הבריאים של החברה.                                 

לצערי, בפרשיות נתניהו קמצנו אגרופים, פרסמנו הקלטות מביכות של אשת נתניהו, ירדנו לפסים אישיים החורגים בוודאי מזכותו של נתניהו כראש ממשלה, כאזרח וכבן אדם.                          

ננסה לדמיין לעצמנו אילו היו תולים אותנו, בשעת חקירה, בכיכר העיר, כמה זה לא נעים... וכמה בושה זה להתייחס באופן כזה לראש ממשלה, שבכל זאת, הקדיש את חייו למען התושבים כאן, כיתת את רגליו במדינות ועמד כאיתן מול איומה הנוראיים של איראן.                     

אולי כן יש מקום לחקירה, ואולי לא, אני מדבר על השאלה, שכאשר הננו עוסקים בפרשיות ראש הממשלה האם מטרתנו היא הורדת השחיתות מפסי השלטון ולמחות באם אכן היא נעשתה, או לקחת את חקירת נתניהו כעילה להתקפה מרושעת וזדוני, פוגעת ומקוממת ההופכת את מנות הגלידה שאכל נתניהו לשיחת היום. ואז כולנו יורדים לרמה נמוכה וחסרת טעם, לניסוח זול וירוד, להשתלחות פרועה וחסרת רסן בדברים שאינם קשורים לנו.

ולבסוף יתברר לכולנו שכולנו טעינו טעות מרה בכך שלא מיצינו את כוחותינו שחילצנו נגד נתניהו לעניי הארץ, לבעיות חברתיות, ולאחדות העם.

על הנוער החרדי

הנוער המתמודד

מספרים על אדם אחד שבא לפני רבו בבקשה ובתחינה, '' תעשה אותי כהן'' , עמד הרב משתומם, לא מבין את השאלה ופישרה- 

 '' אי אפשר להפוך אדם פתאום לכהן'' האיש לא הקשיב והמשיך בהפצרותיו ''אשלם לך כל הון שבעולם'' אך הרב הדף אותו ואמר ''זה לא תלוי בי, זה תלוי באלוקים''   ''לא אצא מהחדר אם אני לא הופך לכהן''!  התריע האיש , לאחר מספר דקות שאל הרב את האיש ''למה כל כך חשוב לך להיות כהן''? ענה לו האיש בתום לב ''אבא שלי כהן, סבא שלי היה כהן, גם אני רוצה להיות כהן''....

מעשה זה מבטא את אחת הבעיות הקשות שמתמודד איתם הנוער, והוא- הכרה ביכולות ובכלים העצמיים.  אותו אדם, כהן גמור הוא, אך הוא לא יודע זאת....

סובבו את נושא הנוער המתמודד אנשי חינוך רבים וטובים, טענות רבות נשמעו, חלקם תולים את הבעיות בהפרעות קשב חלקם מסבים את הבעיות להפרעות קשב או אי לקיחת ריטלין , הטכנולוגיה ההרסנית או בדברים אחרים, אין ספק, וודאי שהכל נכון. אך לפני הכל, לפני שתולים את הבעיות בדברים מעין אלו, קיים נושא מהותי בהרבה והוא ההכרה ביכולות העצמיות.                                                                       

בתקופה הנוכחית, ההכרה בחסרונות גוברת על ההכרה במעלות מה שמפיל את כל האמביציה מהנערים להצליח  ומכאן גם הפתח לבעיות.                                                     ננסה לדמיין מה היה מתרחש לו היו מגישים למנתח לב תרגיל מסובך בענייני הנדסת מעליות,                                                                                                             

לפתור- ובמהירות.  כיצד הרופא שעיסוקיו סובבים את ענין גוף האדם יידע לפרוך תרגילים מסובכים בגיאומטריה?!  כך יכול להרגיש נער שרוצה מעוניין ועמֵל כדי להבין- והוא לא מצליח כי הוא לא יודע כיצד להתמודד עם זה. נערים רבים עלולים למצוא את עצמם במצבים של ייאוש וביטול מעשה רק כי מעולם לא הכירו את עצמם ואת היכולות הטמונות בהם. החוסר רצון להתקדם נבע רק כי הנער הבין שאין לו את הכלים להתקדם.

הנוער החרדי

אם נגדיל את הבעיה בזום יותר מודגש- הנער החרדי.  מוישי, בחור ישיבה טהור, ישיבה קטנה, קם מוקדם בבוקר ממיטתו ברוח טובה ובנפש חפצה. 

אם אתמול לא היה מושלם במיוחד ''היום'' אמר מוישי לעצמו, ''אשקיע בכל הכח בשיעור'' מוישי נכנס לישיבה ומתפלל את תפילת השחרית בדבקות בבקשה ובתחינה שמפרשי הגמרא וחומר השיעור יהיו לו בהירים וברורים. לאחר ארוחת הבוקר נכנס מוישי יחד עם כל חבריו אל השיעור. במהלך השיעור, הר''מ הודיע על המבחן הצפוי להתקיים לאחר השיעור. מוישי, יושב בדאגה, לא יודע כיצד למלא את התשובות על השאלות '' כבר 3 מבחנים רצוף- אכזבתי'' אמר מוישי לעצמו, כמות המפרשים שהכניס הר''מ בשיעור הייתה עצומה. יחד, הקיף הרב בצורה מעמיקה וכבדה את כל נושא ברי ושמא, נספח לראיות סתירות קושיות ותירוצים. הר''מ דן בהוויות אביי ורבא בלהט פנימי ובהרגשה עילאית, ומוישי, יושב ומאמץ את כורי מחשבתו, חורש את הסיכומים, מחפש את המילים שברש''י ותוספות אך הפאזל על כל חלקיקיו הקטנטנים פוזר למוישי בראש, הכל היה נראה לו כערפל אפרפר ובלתי ניתן להגדרה, כל החברים מעמיקים בדברי המפרשים, ומוישי, שיושב ועומל מנסה ומנסה, מלקה את עצמו בדברים חמורים ''אתה דפוק ולא יכול'' אומר מוישי לעצמו '' רק אתה לא מבין'' ''רק לך קשה ללמוד גמרא'' ''רק אתה לא תצא הרב אלישיב''  מוישי רואה את מאמציו בתוהו, אין פרי לעמלו. 

וגם בעת המבחן, הכשלון נצבע בצבע שחור ומאיים ומצב רוחו צנח לשפל.

ריטב''א רשב''א, מחנה אפריים, תוספות רי''ד, האור אלחנן, ובעל הקצות- כל השמות הללו, של מפרשי הגמרא גרמו לו לסבל נפשי, הכל התערבב והתבלגן, הכל לא מסודר.                                                                                                                 בשעה 5:00 אחר הצהריים, בחורי הישיבה התכנסו לשיחתו הקבועה של ראש הישיבה. 

דפיקה עוצמתית נשמעה בהיכל בית המדרש והדממה שלטה באוויר.   ''בחורים יקרים'' פתח ראש הישיבה את שיחתו, ובפנים זועפות וחמורות סֶבֶר החל הוא את משאו,                             ''אני סומך על כל אחד ואחד מכם שיושב פה שהוא מקיים את מאמרו של בן בג בג בפרקי אבות, שאת התורה צריך להפוך ולהפוך – עד שמבינים ויודעים את הגמרא''!!! והחל הוא מקריא ציטוטים נרחבים מכל חלקי התורה, מספרי המוסר ומראי מקומות

זועק ראש הישיבה, ''בחור שלא יודע לפחות 80% מהשיעור שלומדים, חייב לנענע את עצמו''    

מי שיושב רגל על רגל בסוף יהיה מוֹכר בשוק מחנה יהודה, במקרה הטוב''  ''הרי לא ייתכן שישבו פה בחורים בישיבה שלומדים בה תורה, ישיבה שעובדת על הספקים- וכמו עציצים לא ילמדו כלום'' 

איך אני יודע מי לא לומד?-  מי שלא יודע 80% מהשיעור!''  ליבו של מוישי הלם בעוצמה, הוא הרגיש כאילו כל מילה שנאמרה מפיו של ראש הישיבה, מכוונת איליו ורק איליו, כאילו המילים הקשות הם סכיני להב מחודדות המבקשות אותו, ומוישי הלקה את עצמו בדברי מוסר והאמין בכל ליבו שאין לו את הכלים הדרושים בכדי להבין את הגמרא הסבוכה.

מי שנכנס אל הסיפור, מגלה אסון. על כל המשתמע מכך. שהרי אין מדובר במערכת הלימודים האוניברסאלית הכללית הרגילה, מדובר בישיבות קדושות, בהם לומדים רק תורה,  ברגל אחת מדגישה מערכת החינוך החרדית את חשיבות לימוד התורה, קיומה וערכיה,  וברגל האחרת יורים חיצים לעבר התלמידים.

  היה מן המצופה לחשוב שכאשר מדובר בבחורים שכל מטרתם היא להעשיר את העולם הרוחני שבהם, בבחורים שלוקחים את כל ארגז הכלים שיש להם ומסבים אותו בשביל לימוד התורה. 

  אין מקום למצליחים ולא מצליחים. שהרי עצם העובדה שיושבים בחורים ועוטפים את עצמם אך ורק במטרה ללמוד תורה- אין זה מובן מאיליו. לא שייך להעביר ביקורת לתלמיד אם הוא ניסה להבין ולא הבין. כי מדובר בלימוד תורה, שהוא הרבה מעבר לכל לימוד אחר. 

ההערכה העצמית של כאלו בחורים, שיושבים ולומדים תורה 10 שעות ביום, הייתה אמורה לשרות בגבהים, ההלקאה העצמית לא אמורה להיות אצל בחורים שיושבים ולומדים בכל היום תורה, 

 בפרט בסיפור כמו של מוישי, שיושב עמל ומנסה להבין את הלימוד.

מערכת החינוך החרדית חייבת להתכנס בתוכה ולהבין שבחור שיושב ולומד תורה כל היום ראוי להערכה בין אם יצליח ובין אם לא- כי ההערכה העצמית היא ורק היא המפתח להצלחה.