האמת על השחיתות

העיסוק המרגיז בשאלה על סיגרים ושמפניות או על סיקור אוהד בערוצי תקשורת, דורש העלאה לדיון בסוגיה זו.

כשם שלא הייתי מעוניין במדינה שיודעת להעביר על סדר יומה פרשיות שחיתות בנוגע לבנימין נתניהו כך לא הייתי מעוניין שפרשיות שחיתות חמורות ביותר, הקשורות לעסקאות במאות מיליונים, ששמם של עזר וויצמן, שמעון פרס ואהוד ברק נקשר שם, שיישכחו ויהוו נוסטלגיה בפרשות שחיתות שלא נעשו בהם כלום.

שלי יחימוביץ, כמגישת טלוויזיה הייתה מקבלת 90,000 ש''ח  בעסקאות מפוקפקות,                                     

בוז'י הרצוג, נחשד בפרשיית מעטפות כסף נפוחות בעבירת שוחד- הוא שתק, והתיק נגנז                          

אבי גבאי, כמנכ''ל בזק קיבל לכיסו לא פחות מ 52 מליון שקל(!) בעת שהתפטר מתפקידו,                      אהוד ברק גייס סכומים בהיקף של מיליונים למפלגתו, והחקירה נגנזה מ ''חוסר ראיות''                        

( כאשר הפרקליטות טענה כי זה מתנה ל''עברינות'')                                                                        

 יונית לוי מרוויחה כיום, 90,000 שקלים בחודש, 
יעקב אילון 114,000 שקל בחודש                                         
שמעון פרס הקים את האימפריה המשפחתית שלו ''מרכז פרס לשלום'' כאשר איש אינו יודע לשם מה קמה המכונה הזו שמגלגלת  עשרות מיליונים בשנה,                                                                      

כל אלה, אנשי שמאל,                                                                                                      

  הרגישות שמפנה המשטרה כלפי הוצאות הגינה של ראש הממשלה, הנרות של אשת נתניהו, הוצאות הכביסה, המאכלים, הגלידה , ושאר הדברים שנגעל אני מלהתעסק בהם, נדרשת גם לשאר תיקי שחיתות חמורים ביותר שאחד אינו חוקר אותם ומדבר עליהם.                                                

אין אני אומר שלחקור את בנימין נתניהו בחשד לשחיתות זה אבסורד, ההפך הוא הנכון, תחקרו את בנימין נתניהו, אולם, נמאס מלראות את ההבדלים הברורים בין חשדות נגד נתניהו                       

(שמדברים על סיקור אוהד ושמפניות) לבין חשדות חמורים בהרבה.                                                         

על מה אנו מדברים, על בקבוקי וויסקי, סיגרים וסיקור אוהד, האם בפרשות אלו דיברו על מעטפות כסף סטייל אולמרט- טלנסקי,  על עטי זהב? שהרי דברים כה זוטרים, יכולים להיות שחיתות, אך העיסוק האובססיבי במטבח של משפחת נתניהו, בשיחות אישיות שהיה לנתניהו עם אחרים, הופכים את החברה הישראלית לחפרנית, חצופה, כזו שמסתכלת ללא בושה בצלחתו של השכן.                                                                                                                

זהו נגיף מסוכן ששולט בכולנו בשנים האחרונות, אם רצון רשויות האכיפה היה לחקור את האמת, יכול זה היה להתבצע בצינעה ובשקט- עד להשלמת החקירה, מול הרצון לצדק ולטוהר המידות יש גם ממד אנושי האמור להיות חלק מתרכיביה הבריאים של החברה.                                 

לצערי, בפרשיות נתניהו קמצנו אגרופים, פרסמנו הקלטות מביכות של אשת נתניהו, ירדנו לפסים אישיים החורגים בוודאי מזכותו של נתניהו כראש ממשלה, כאזרח וכבן אדם.                          

ננסה לדמיין לעצמנו אילו היו תולים אותנו, בשעת חקירה, בכיכר העיר, כמה זה לא נעים... וכמה בושה זה להתייחס באופן כזה לראש ממשלה, שבכל זאת, הקדיש את חייו למען התושבים כאן, כיתת את רגליו במדינות ועמד כאיתן מול איומה הנוראיים של איראן.                     

אולי כן יש מקום לחקירה, ואולי לא, אני מדבר על השאלה, שכאשר הננו עוסקים בפרשיות ראש הממשלה האם מטרתנו היא הורדת השחיתות מפסי השלטון ולמחות באם אכן היא נעשתה, או לקחת את חקירת נתניהו כעילה להתקפה מרושעת וזדוני, פוגעת ומקוממת ההופכת את מנות הגלידה שאכל נתניהו לשיחת היום. ואז כולנו יורדים לרמה נמוכה וחסרת טעם, לניסוח זול וירוד, להשתלחות פרועה וחסרת רסן בדברים שאינם קשורים לנו.

ולבסוף יתברר לכולנו שכולנו טעינו טעות מרה בכך שלא מיצינו את כוחותינו שחילצנו נגד נתניהו לעניי הארץ, לבעיות חברתיות, ולאחדות העם.