קריצת עין \\\ ( על הפתוחה, על הקורצת ומה שבינהם...)

בוא רגע בן אדם, ספר לי בדיחה! אוקי,בכיף-                                                                                    

''איש אחד הלך ברחוב נפל מהמדרגות נתקע בקיר בום טראח! JJJ  הבדיחה מצחיקה עד קורעת את הבטן הרוקדת בפיעפוע ובניענוע ללא מעצורים, הוא נופל שוכב כשרגליו מפרקסות לארבעת רוחות המצפן תוך כדי צחוק מטורף, רגלו פוגעת בעוצמה בכד שהיה מונח במרגוע על השולחן והכד צונח ממקומו בנפילה פראית אל הרצפה, חלקי הזכוכית מתנפצים לו על ראשו הגדול וטיפות דם נוטפות לו. לא עלינו. ניידת הנט''ן מבהילה אותו בנמרצות ובבהילות למרכז הרפואי אך במהלך הנסיעה עמד על הכביש בדרן נוסף שהוציא את הריכוז ממוביל ניידת האמבולנס , והניידת הושלכה בטלטלות אימה אל התאום העמוקה דרך הצוקים התלולים הישֵר אל אגם המים המיובש, הפצוע, הנהג, הניידת על כל התכשירים והצוות הרפואי.                                

זוהי סופה של בדיחה. כיף לספר בקיצוניות, כפי שנוהג כל חייו אדון דובדבני, הוא עושה את זה בכיף שלו, מספר וחי את חייו בקיצוניות כעוף מוזר. בכל מצב ופוזיציה שתהיה יעמוד דובדבני מיודענו ויידע בכישרון רב ובשפה ברורה להקצין הכל. לדוגמא, כשמבשרים בתחזית מזג האוויר בעונת הקיץ על ירידה קלה בטמפרטורות, חיש קל מזדרז דובדבני להוציא ממדפי הארון סחבות צמר ומלביש לא רק אותו, אלא גם את כל באי ביתו מ'חשש להצטננות' וכן להפך בחורף.                      

וכמובן בקטע של בדיחות. כנראה הוא למד זאת מתוכנית הסאטירה 'גב האומה',  כי גם שם, כל חידוד קטן שעלול לעורר חיוך קל על השפתיים הופך לבדיחת המדינה, בדיחה כל כך מוצלחת! כבר מספר פעמים תהיתי מי עובד שם על מי, האם הצופים על ליאור שליין או ליאור שליין עליהם? מה שבטוח, אדון דובדבני יודע לקחת בדיחה עממית ומהפך אותה לסיפור הכי מצחיק במדינה. הלוואי וכך היו החיים, הלוואי שהקיצוניות הזו תוסב תמיד, כל החיים, לצחוקים ולחיוכים גם אם הם תתי- רמה כמו בגב האומה, (לפחות מישהו מתנדב לצחוק...) הבעיה היא,  שבחיים של כולנו, וגם של דובדבני, יש רגעים פחות יפים ויותר עצובים- וכשעצבות וקיצוניות נפגשים-  כמו מפגע מעבדתי כימי- יוצא פיצוץ.                                                                                              

כולנו זוכרים את אליסה בארץ הפלאות בוכה ומשייטת על ים דמעותיה כך גם אדון דובדבני היקר. רק ביום שלישי השבוע לפני השינה הוריד דובדבני את הגרביים ולא התכונן לרצפה הקרירה שאולי תקפיץ אותו במעט אם ידרוך עליה יחף, לא רק שדובדבני קפץ על כל גופו כשדרך על הרצפה, אלא שיומו המוצלח הפך בין רגע ליום אבלות רבתי. רבתי אני מתכוון שכל בני הבית ספגו את אבלותו. בצווחות גרון בוכה דובדבני הקיצוני על מה שקרה לו, אף אחד לא מבין על מי הפוזה אבל בני הבית ידעו שאבא שלהם תמיד או צוחק בפראות או בוכה ללא הרף. אף אחד לא הבין כבר מה קרה, נו, בסך הכל חטפת רגע קריר ברגליך היחפות, למה לבכות?! מה, אתה ליאור שליין כשהוא עצוב?!

קיצוניות זה אסון בחיים שלנו, אבל דובדבני לא קולט את זה, הוא קיצוני, פאנטי, קוטבי, סהרורי, קנאי, רדיקלי, איך שתקראו לזה! , (אני קורה לזה קיצוני) דובדבני הוא גם קיצוני וגם רדיקלי למרות ששני המילות ההן עונות על אותה הגדרה . מה שאני בסך הכל מבקש מאדון דובדבני זה שירד קצת לאזור המרכז, כי אין ימין ואין שמאל- ישראל לפני הכל !, למרות שזו סיסמא שמזכירה לי ניחוח של  שמאל. חלש. אז טוב, שירד דובדבני לאזור המרכז כי נתניהו- ימין. חזק.            

אם זה היה מבשיל לכדי מעשה, דובדבני על כל קיצוניותו, היה רוחץ פיל בכפית, היה חבר במרצ או בעוצמה לישראל, היה יותר מידי שמח אחרי צחצוח השיניים והיה צוחק מהבדיחות של ליאור שליין... וכצידה לדרך, אספר לכם שהטור הזה הציג את דובדבני באופן קיצוני מידי, הוא לא באמת כזה קיצוני.

( טור זה הוא טור סאטירה ואין לייחס לנאמר בו משמעויות כפשוטן)