האמת על השחיתות

העיסוק המרגיז בשאלה על סיגרים ושמפניות או על סיקור אוהד בערוצי תקשורת, דורש העלאה לדיון בסוגיה זו.

כשם שלא הייתי מעוניין במדינה שיודעת להעביר על סדר יומה פרשיות שחיתות בנוגע לבנימין נתניהו כך לא הייתי מעוניין שפרשיות שחיתות חמורות ביותר, הקשורות לעסקאות במאות מיליונים, ששמם של עזר וויצמן, שמעון פרס ואהוד ברק נקשר שם, שיישכחו ויהוו נוסטלגיה בפרשות שחיתות שלא נעשו בהם כלום.

שלי יחימוביץ, כמגישת טלוויזיה הייתה מקבלת 90,000 ש''ח  בעסקאות מפוקפקות,                                     

בוז'י הרצוג, נחשד בפרשיית מעטפות כסף נפוחות בעבירת שוחד- הוא שתק, והתיק נגנז                          

אבי גבאי, כמנכ''ל בזק קיבל לכיסו לא פחות מ 52 מליון שקל(!) בעת שהתפטר מתפקידו,                      אהוד ברק גייס סכומים בהיקף של מיליונים למפלגתו, והחקירה נגנזה מ ''חוסר ראיות''                        

( כאשר הפרקליטות טענה כי זה מתנה ל''עברינות'')                                                                        

 יונית לוי מרוויחה כיום, 90,000 שקלים בחודש, 
יעקב אילון 114,000 שקל בחודש                                         
שמעון פרס הקים את האימפריה המשפחתית שלו ''מרכז פרס לשלום'' כאשר איש אינו יודע לשם מה קמה המכונה הזו שמגלגלת  עשרות מיליונים בשנה,                                                                      

כל אלה, אנשי שמאל,                                                                                                      

  הרגישות שמפנה המשטרה כלפי הוצאות הגינה של ראש הממשלה, הנרות של אשת נתניהו, הוצאות הכביסה, המאכלים, הגלידה , ושאר הדברים שנגעל אני מלהתעסק בהם, נדרשת גם לשאר תיקי שחיתות חמורים ביותר שאחד אינו חוקר אותם ומדבר עליהם.                                                

אין אני אומר שלחקור את בנימין נתניהו בחשד לשחיתות זה אבסורד, ההפך הוא הנכון, תחקרו את בנימין נתניהו, אולם, נמאס מלראות את ההבדלים הברורים בין חשדות נגד נתניהו                       

(שמדברים על סיקור אוהד ושמפניות) לבין חשדות חמורים בהרבה.                                                         

על מה אנו מדברים, על בקבוקי וויסקי, סיגרים וסיקור אוהד, האם בפרשות אלו דיברו על מעטפות כסף סטייל אולמרט- טלנסקי,  על עטי זהב? שהרי דברים כה זוטרים, יכולים להיות שחיתות, אך העיסוק האובססיבי במטבח של משפחת נתניהו, בשיחות אישיות שהיה לנתניהו עם אחרים, הופכים את החברה הישראלית לחפרנית, חצופה, כזו שמסתכלת ללא בושה בצלחתו של השכן.                                                                                                                

זהו נגיף מסוכן ששולט בכולנו בשנים האחרונות, אם רצון רשויות האכיפה היה לחקור את האמת, יכול זה היה להתבצע בצינעה ובשקט- עד להשלמת החקירה, מול הרצון לצדק ולטוהר המידות יש גם ממד אנושי האמור להיות חלק מתרכיביה הבריאים של החברה.                                 

לצערי, בפרשיות נתניהו קמצנו אגרופים, פרסמנו הקלטות מביכות של אשת נתניהו, ירדנו לפסים אישיים החורגים בוודאי מזכותו של נתניהו כראש ממשלה, כאזרח וכבן אדם.                          

ננסה לדמיין לעצמנו אילו היו תולים אותנו, בשעת חקירה, בכיכר העיר, כמה זה לא נעים... וכמה בושה זה להתייחס באופן כזה לראש ממשלה, שבכל זאת, הקדיש את חייו למען התושבים כאן, כיתת את רגליו במדינות ועמד כאיתן מול איומה הנוראיים של איראן.                     

אולי כן יש מקום לחקירה, ואולי לא, אני מדבר על השאלה, שכאשר הננו עוסקים בפרשיות ראש הממשלה האם מטרתנו היא הורדת השחיתות מפסי השלטון ולמחות באם אכן היא נעשתה, או לקחת את חקירת נתניהו כעילה להתקפה מרושעת וזדוני, פוגעת ומקוממת ההופכת את מנות הגלידה שאכל נתניהו לשיחת היום. ואז כולנו יורדים לרמה נמוכה וחסרת טעם, לניסוח זול וירוד, להשתלחות פרועה וחסרת רסן בדברים שאינם קשורים לנו.

ולבסוף יתברר לכולנו שכולנו טעינו טעות מרה בכך שלא מיצינו את כוחותינו שחילצנו נגד נתניהו לעניי הארץ, לבעיות חברתיות, ולאחדות העם.

על הנוער החרדי

הנוער המתמודד

מספרים על אדם אחד שבא לפני רבו בבקשה ובתחינה, '' תעשה אותי כהן'' , עמד הרב משתומם, לא מבין את השאלה ופישרה- 

 '' אי אפשר להפוך אדם פתאום לכהן'' האיש לא הקשיב והמשיך בהפצרותיו ''אשלם לך כל הון שבעולם'' אך הרב הדף אותו ואמר ''זה לא תלוי בי, זה תלוי באלוקים''   ''לא אצא מהחדר אם אני לא הופך לכהן''!  התריע האיש , לאחר מספר דקות שאל הרב את האיש ''למה כל כך חשוב לך להיות כהן''? ענה לו האיש בתום לב ''אבא שלי כהן, סבא שלי היה כהן, גם אני רוצה להיות כהן''....

מעשה זה מבטא את אחת הבעיות הקשות שמתמודד איתם הנוער, והוא- הכרה ביכולות ובכלים העצמיים.  אותו אדם, כהן גמור הוא, אך הוא לא יודע זאת....

סובבו את נושא הנוער המתמודד אנשי חינוך רבים וטובים, טענות רבות נשמעו, חלקם תולים את הבעיות בהפרעות קשב חלקם מסבים את הבעיות להפרעות קשב או אי לקיחת ריטלין , הטכנולוגיה ההרסנית או בדברים אחרים, אין ספק, וודאי שהכל נכון. אך לפני הכל, לפני שתולים את הבעיות בדברים מעין אלו, קיים נושא מהותי בהרבה והוא ההכרה ביכולות העצמיות.                                                                       

בתקופה הנוכחית, ההכרה בחסרונות גוברת על ההכרה במעלות מה שמפיל את כל האמביציה מהנערים להצליח  ומכאן גם הפתח לבעיות.                                                     ננסה לדמיין מה היה מתרחש לו היו מגישים למנתח לב תרגיל מסובך בענייני הנדסת מעליות,                                                                                                             

לפתור- ובמהירות.  כיצד הרופא שעיסוקיו סובבים את ענין גוף האדם יידע לפרוך תרגילים מסובכים בגיאומטריה?!  כך יכול להרגיש נער שרוצה מעוניין ועמֵל כדי להבין- והוא לא מצליח כי הוא לא יודע כיצד להתמודד עם זה. נערים רבים עלולים למצוא את עצמם במצבים של ייאוש וביטול מעשה רק כי מעולם לא הכירו את עצמם ואת היכולות הטמונות בהם. החוסר רצון להתקדם נבע רק כי הנער הבין שאין לו את הכלים להתקדם.

הנוער החרדי

אם נגדיל את הבעיה בזום יותר מודגש- הנער החרדי.  מוישי, בחור ישיבה טהור, ישיבה קטנה, קם מוקדם בבוקר ממיטתו ברוח טובה ובנפש חפצה. 

אם אתמול לא היה מושלם במיוחד ''היום'' אמר מוישי לעצמו, ''אשקיע בכל הכח בשיעור'' מוישי נכנס לישיבה ומתפלל את תפילת השחרית בדבקות בבקשה ובתחינה שמפרשי הגמרא וחומר השיעור יהיו לו בהירים וברורים. לאחר ארוחת הבוקר נכנס מוישי יחד עם כל חבריו אל השיעור. במהלך השיעור, הר''מ הודיע על המבחן הצפוי להתקיים לאחר השיעור. מוישי, יושב בדאגה, לא יודע כיצד למלא את התשובות על השאלות '' כבר 3 מבחנים רצוף- אכזבתי'' אמר מוישי לעצמו, כמות המפרשים שהכניס הר''מ בשיעור הייתה עצומה. יחד, הקיף הרב בצורה מעמיקה וכבדה את כל נושא ברי ושמא, נספח לראיות סתירות קושיות ותירוצים. הר''מ דן בהוויות אביי ורבא בלהט פנימי ובהרגשה עילאית, ומוישי, יושב ומאמץ את כורי מחשבתו, חורש את הסיכומים, מחפש את המילים שברש''י ותוספות אך הפאזל על כל חלקיקיו הקטנטנים פוזר למוישי בראש, הכל היה נראה לו כערפל אפרפר ובלתי ניתן להגדרה, כל החברים מעמיקים בדברי המפרשים, ומוישי, שיושב ועומל מנסה ומנסה, מלקה את עצמו בדברים חמורים ''אתה דפוק ולא יכול'' אומר מוישי לעצמו '' רק אתה לא מבין'' ''רק לך קשה ללמוד גמרא'' ''רק אתה לא תצא הרב אלישיב''  מוישי רואה את מאמציו בתוהו, אין פרי לעמלו. 

וגם בעת המבחן, הכשלון נצבע בצבע שחור ומאיים ומצב רוחו צנח לשפל.

ריטב''א רשב''א, מחנה אפריים, תוספות רי''ד, האור אלחנן, ובעל הקצות- כל השמות הללו, של מפרשי הגמרא גרמו לו לסבל נפשי, הכל התערבב והתבלגן, הכל לא מסודר.                                                                                                                 בשעה 5:00 אחר הצהריים, בחורי הישיבה התכנסו לשיחתו הקבועה של ראש הישיבה. 

דפיקה עוצמתית נשמעה בהיכל בית המדרש והדממה שלטה באוויר.   ''בחורים יקרים'' פתח ראש הישיבה את שיחתו, ובפנים זועפות וחמורות סֶבֶר החל הוא את משאו,                             ''אני סומך על כל אחד ואחד מכם שיושב פה שהוא מקיים את מאמרו של בן בג בג בפרקי אבות, שאת התורה צריך להפוך ולהפוך – עד שמבינים ויודעים את הגמרא''!!! והחל הוא מקריא ציטוטים נרחבים מכל חלקי התורה, מספרי המוסר ומראי מקומות

זועק ראש הישיבה, ''בחור שלא יודע לפחות 80% מהשיעור שלומדים, חייב לנענע את עצמו''    

מי שיושב רגל על רגל בסוף יהיה מוֹכר בשוק מחנה יהודה, במקרה הטוב''  ''הרי לא ייתכן שישבו פה בחורים בישיבה שלומדים בה תורה, ישיבה שעובדת על הספקים- וכמו עציצים לא ילמדו כלום'' 

איך אני יודע מי לא לומד?-  מי שלא יודע 80% מהשיעור!''  ליבו של מוישי הלם בעוצמה, הוא הרגיש כאילו כל מילה שנאמרה מפיו של ראש הישיבה, מכוונת איליו ורק איליו, כאילו המילים הקשות הם סכיני להב מחודדות המבקשות אותו, ומוישי הלקה את עצמו בדברי מוסר והאמין בכל ליבו שאין לו את הכלים הדרושים בכדי להבין את הגמרא הסבוכה.

מי שנכנס אל הסיפור, מגלה אסון. על כל המשתמע מכך. שהרי אין מדובר במערכת הלימודים האוניברסאלית הכללית הרגילה, מדובר בישיבות קדושות, בהם לומדים רק תורה,  ברגל אחת מדגישה מערכת החינוך החרדית את חשיבות לימוד התורה, קיומה וערכיה,  וברגל האחרת יורים חיצים לעבר התלמידים.

  היה מן המצופה לחשוב שכאשר מדובר בבחורים שכל מטרתם היא להעשיר את העולם הרוחני שבהם, בבחורים שלוקחים את כל ארגז הכלים שיש להם ומסבים אותו בשביל לימוד התורה. 

  אין מקום למצליחים ולא מצליחים. שהרי עצם העובדה שיושבים בחורים ועוטפים את עצמם אך ורק במטרה ללמוד תורה- אין זה מובן מאיליו. לא שייך להעביר ביקורת לתלמיד אם הוא ניסה להבין ולא הבין. כי מדובר בלימוד תורה, שהוא הרבה מעבר לכל לימוד אחר. 

ההערכה העצמית של כאלו בחורים, שיושבים ולומדים תורה 10 שעות ביום, הייתה אמורה לשרות בגבהים, ההלקאה העצמית לא אמורה להיות אצל בחורים שיושבים ולומדים בכל היום תורה, 

 בפרט בסיפור כמו של מוישי, שיושב עמל ומנסה להבין את הלימוד.

מערכת החינוך החרדית חייבת להתכנס בתוכה ולהבין שבחור שיושב ולומד תורה כל היום ראוי להערכה בין אם יצליח ובין אם לא- כי ההערכה העצמית היא ורק היא המפתח להצלחה.